עליית כוחו של סאנג'יי גנדהי (Sanjay Gandhi) בזמן שלטון החירום בהודו, 1975-1977.

    שלטון החירום בהודו, שהתקיים בין ה-26 ליוני 1975 ועד ה-18 למרץ 1977, הייתה התקופה היחידה שבה לא התקיים שלטון דמוקרטי בהודו העצמאית. בתקופה זו כוחו של בנה הצעיר של ראש הממשלה, אינדירה גנדהי (Indira Gandhi), סאנג'יי גנדהי הגיע לשיאו וזאת למרות שהוא לא היה בעל ניסיון או מעמד פוליטי משמעותי שנים מעטות לפני ההכרזה.

    עם זאת, בניגוד להתייחסות הספרות על שלטון החירום לתופעת עליית כוחו, ככזו שהיוותה תופעת לוואי של שלטון החירום ונבעה מהיחסים המיוחדים בין ראש הממשלה לבנה, אני אטען שעליית כוחו נבעה משינויים במבנה הממשל שהחלו עוד שנים לפני ההכרזה ואפשרו את התהליך שבו סאנג'יי גנדהי וקבוצה מצומצמת של מקורבים השיגו כוח גובר במוסדות המדינה ובמערכת הפוליטית.

    היישום של כוח זה הושג באמצעות שני גופים, אחד לא פורמאלי והשני פורמאלי אך ללא סמכויות משמעותיות, ששימשו לסאנג'יי גנדהי ומקורביו כפלטפורמה חיצונית וחוץ חוקתית כדי להשיג שליטה על מוסדות. גופים אלו היו, "בית ראש הממשלה" (Prime Minister House) וארגון הנוער של מפלגת הקונגרס (Youth Congress). באמצעותם התאפשר לסאנג'יי גנדהי להשיג שליטה הולכת וגוברת על המערכת הבירוקרטית והפוליטית, לבצר את כוחו ולהפוך אותו לפורמאלי, דה-פקטו, בזמן שלטון החירום.